<h1>רבינו ירוחם נ"א ח"ד</h1>
<h2>דף כט.</h2>
האב חיי' לבנו למולו ולפדותו אם הוא בכור וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנו' וי"א אף להשיטו בנהר כך פשוט בקידושין.
<h2>דף כט:</h2>
הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו וכן הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם לבנו ואם היה בנו זריז וממולא יותר ממנו בנו קודם לאביו.
<h2>דף ל.</h2>
חייב האדם ליסר בנו בטוב ובחזקה מי"ח עד שיהא בן כ"ד פשוט בקדושין.
וכשם שחייב ללמד בנו תורה כך חייב לבן בנו וחייב ללמד לבנו מקרא כלומר תורה ואינו חייב ללמדו משנה כך פשוט בקידושין. וכתב רמ"ה דוקא שאין לו והוא עני ואי' ידו משגת אבל אם יש לו ממון לאב חייב ללמדו משנה ותלמוד הלכו' ואגדות ואפילו מי שאין לו שאמרנו שחייב ללמדו מקר' ולא יותר לאו דוקא הקריא' מן הפסוק לבד אלא עד דמסבר פירושייהו ע"כ.
<h2>דף ל:</h2>
חיי' אדם לכבד אביו ואמו ולירא מהם שהרי השוה כבוד אב ואם לכבוד המקום דכתיב כבד את יי' מהונך וכתיב כבד את אבי' ואת אמך. וכן במורא דכתיב את יי' אלהיך תירא וכתיב איש אביו ואמו תיראו וכן בקללה כך פשוט בגמרא קדושין.
<h2>דף לא.</h2>
אם היה לו לכבד אביו ולהשלים מצותו וכן לאמו אביו קודם כי הוא ואמו חייבים בכבוד אביו ואם אמו נתגרשה מאביו שניהם שוים ונותן מים בספל ואומר להם בואו לשתות וכן כל כיוצא בזה ולא יקדים אחד לחבירו. כך פשוט בקידושין.
ואם היה ישן שלא יצער אותו אפילו שירויח דבר גדול.
וכבוד הוא לו שיביישהו אביו או אמו בפני אנשים גדולי' ולא ידבר שום דבר.
והכל לפי הענין שאם מאכילו בטוב דרך בזיון אין זה כבוד ואם מטריחו דרך כבוד כגון שמבקשין מבית המלך ללכת אל מקום רע וטורח גדול יכול לומ' לאביו אני אלך ותעשה אתה מלאכה בכאן במקומי כדי שלא תטרח כ"כ ועושה מצוה ומקיים בזה כבוד אב מאח' שכוונתו לשם שמי'.
<h2>דף לא:</h2>
אם היה לומד ורוצה אביו או אמו כשיבא מבית המדרש לשמשו או לשתות מימי רחיצ' רגליו בשביל אהבה ובעבור שלומד וכוונתם לשם שמים בזה ויש לאב ולאם נחת רוח בזה יניח להם לעשות וזה נקרא כבוד' מאחר שרצונם בזה כך פשוט בירושלמי [ה"ז].
מכבדו בחייו ומכבדו במותו כיצד בחייו אם היה אביו נשמע באותו מקום פירוש והוא נשמע כמו כן לא יאמר עשו לי בשביל עצמי אלא בשביל אבי כך פשוט בקידושין פרש"י אבל אם אביו אינו נשמע במקום יאמר בשביל עצמו ולא יאמר בשביל אביו שאם יתלה באביו גנאי הוא מאחר שאינו נשמע. ורמ"ה כתב שאפילו אינם חולקין באותו מקום כבוד לאביו כלל יתלה באב שיעשו בשביל הבן אף על פי שתלה באביו.
ועוד פשוט ובמותו כיצד אם יאמר שום הלכ' מפיו או שום דבר לא יאמר כך אמר אבא אלא כך אמר אבא מארי הריני כפרת משכבו ודוקא תוך י"ב חדש למיתת אביו אבל אחר י"ב חדש אומר זכרונו לחיי ה"ה.
אי זהו מורא לא ישב במקומו ולא יסתור את דבריו ולא מכריעו כך פשוט בקידושין. פרש"י לא יעמוד במקום המיוחד לאביו לעמו' שם בסוד זקנים בעצה. ורמ"ה פירש מקום המיוחד לאביו לעמוד שם לתפלה או במעמד זקני' להתיעץ ולא ישב במקומו המיוחד לו מכל אלו ואפי' במקום המיוחד לו לישב בביתו. ולא מכריעו פרש"י שאם היה חולק עם א' לא יאמר לו נראים לי דברי פלוני והקשה רמ"ה אם כן היינו סותר את דבריו אלא אפילו נראין לו דברי אביו אינו יכול לומר נראין דברי אבי שנראה כמכריע את דבריו אלא אם יש לו תשובה להשיב על דברי החולקין משיב.
אי זהו כבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא ומשל אב כך פשוט בקדושין וכן פסק רי"ף משל אב וכן בשאלתות דרב אחא פרשת וישמע. וכבר כתבתי בספר מישרים בסופו כי רי"ף כתב [כ]שאין לו לבן ממון אבל אם יש לו לבן ממון מוציאין ממנו בתור' צדק' ונותני' לאב וכן שדרו ממתיבתא. ונראה מדברי רי"ף שחייב לכבדו ולבטל ממלאכתו ואפילו שיחזור על הפתחים בשביל הביטול. ורמ"ה כתב שאינו חייב להוציא משלו אבל מבטל ממלאכתו כדי לכבדו ודוקא שיש לו ממון לזון עצמו אפילו שיתבטל ממלאכתו אבל אם אין לו ואם יתבטל צריך להחזיר על הפתחים אינו חייב לבטל דומיא דכבוד המקום שאינו חייב לבטל ממלאכתו לבקר חולים ולנחם אבלים ושיחזור על הפתחים ע"כ.
<h2>דף לב.</h2>
ואפילו שיזרוק אביו ארנקי כלומר כיס מלא זהובים לים לא יכלימהו ולא יביישהו ודוקא שהכיס של אביו אף על פי שראוי לירשו כך פשוט בקדושין. וכתב הרמ"ה ואם הכיס משל בן יכול למונעו ואם זרקו כבר אפילו משל בן אין לו להכלימו מכל מקום יכול לתובעו בדין שישלם לו ע"כ.
היה אביו עובר על דברי תורה לא יאמר לו אבא עברת על ד"ת אלא אומר מקרא כתיב בתורה כך הוא כך פשוט בקידושין.
לכבד אביו ויש לו לעשות מצוה מניח כבוד אביו ועוסק במצוה ואם איפשר לעשות המצוה על ידי אחרים תעשה על ידי אחרים כך פשוט בקדושין וכתב הרא"ש דאפילו אין לאחרים לעשותה אם אין זמנה עובר עוסק בכבוד אביו ואחר כך עוסק במצוה וכן משמע מפירו' רש"י שפיר' לעשות לקבור מת או לויה שזמנה עובר.
האב שמחל על כבודו כבודו מחול כך פשוט בקידושין.
<h2>דף לג:</h2>
בנו אם הוא רבו בעיא בקדושין אם יעמוד הוא מפני אביו וכן אם אביו יעמוד מפניו כמו שחייב האדם לעמוד מפני רבו ולא איפשיטא והוי ספיקא דאוריתא ויעמוד זה מפני זה. רמ"ה אמרו עליו כי מיום שעלה לגדולה לא הקביל פני אביו ולא רצה שאביו יהיה בא אליו.
<h2>דף סג:</h2>
הבן נקרא גדול מבן י"ג שנה ויום אחד והבת מבת י"ב שנה ויום א' למכות ולעונשים ולנדרין ולהקדשות ולכל שאר דברים והוא שיביאו ב' שערות כדאמרינן בנדה וכן בכמה דוכתי. האב שאמר בני זה בן י"ג שנה ויום א' ובתי זאת בת י"ב שנה ויום א' נאמן לנדרים ולהקדשות ולכיוצא בהן אבל לא למכות ולעונשים פשוט בקדושין פירוש ומיירי שהביאו ב' שערו' ומעיד האב עליהם שבאו לכלל שנים דאם לא עדות האב אמרינן שומא נינהו ולא היו גדולים אפילו לגבי נדרים אבל אם לא הביאו ב' שערות אפילו אם עדי' מעידי' שהוא בן י"ג שנה לא הגיע למכות ולעונשים דהא לחליצה בעו בדיקה אפילו הגיע לכלל שנים כדאמרינן בנדה. ונראה מכאן דלענין חליצה אין האב נאמן שהגיע לכלל שנים כמו שאינו נאמן למכות ולעונשים וכתב ר"י ומיהו אם יש שערות מרובות שאינו מצוי שיביא בענין זה קודם הזמן נראה דבכה"ג סמכינן ארובא אפילו למאן דחייש אמיעוט' ויהיה האב נאמן. ועוד נוכל לומר דאם הביא ב' שערות סמכינן על עדות האב אף למכות ולעונשין והכא מיירי שהאב מעיד על מעשה שהיה כבר דבההיא שעתא היה בן י"ג וגם הביא ב' שערו' וכן כתב הרא"ש.
<h2>דף פב.</h2>
לא ילמד אדם לבנו אומנות נשים ולא חמר ולא ספן ולא גמל ולא ספר ולא חנוני ולא רועה שאומנותן אומנו' לסטי' כך פשוט בקדושין.
